<h1>הרוקח סימן שפ"ח</h1>
<h2>דף נב:</h2>
דרוסת הזאב. ר' יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה. ודרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס. אמר רב יהודה אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה בעופות מן הנץ ולמעלה. בתוספת' דרוסת הזאב עד שתינקב לחלל ר' אומר הזאב ודרוסת הארי בגסה. כל למטה מזאב דורס בדזוטר מיניה חוץ מכלב שאין לו דרסה כלל. חתול וחולדה יש להם דרוסה בעופות ולא בכבשים גדולים, אבל גדיים וטלאים יש לחתול דרוסה ולא לחולדה. יש דרוסה לשועל ולא לכלב. חתול ונמייה ונץ בגדיים וטלאים אפי' במקום שאין מצילין וחולדה בעוף הדק. נץ אפי' בדרבה מיניה גז בעוף גדול, שאר עופות טמאים בדכוותיהו. אין דרוסה אלא ביד ולא ברגל, בציפורן ולא בשן, מדעת ולא שלא מדעת, מחיים ולא אם דרס וחתכו לידו. ארי שנכנס בין השוורים ונמצאת ציפורן בגבו של אחד מהם אין חוששין שמא ארי דרסו, אבל נמצא מקום ציפורן או ציפורן יבישה או תרתי תלת חיישינן. ספק ארי או זאב נכנס או שמא לא נכנס מותר. ספק כלב או חתול מותר. ועל וקטעיה לרישיה האחרים מותרין. על ושתיק שלמא שוי ומותרין. איהו קא מצווח ואינהו מקרקרן מותרין שנבעתו ממנו, איהו קא שתיק ואינהו מקרקרן חיישינן לספק דרוסה. ספק שונרא ספק קניא מותר. דרוסה צריכה בדיקה מכפא דמוחא עד אטמי אפילו סימנין. וצריך שיאדים הבשר כנגד מעיים אמר רב נחמן בקוץ עד שתנקב לחלל בסימנין עד שיאדימו הן עצמן בין וושט בין קנה דריסתו במשהו. נתמסמס הבשר כאילו אינו כל שהרופא גורדו ומעמידו על בשר חי.
<h2>דף עו.</h2>
בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשירה מן הארכובה ולמעלה טריפה. וכן שניטל צומת הגידין. באיזו ארכובה בארכובה הנמכרת עם הראש. בשר של ירך אצל העגבות אין בו גידין אם נשבר שם עצם ועור קיים כשירה ואם יצא העצם חוץ לעור טריפה. אבל בעצם האמצעי שנדבקין בו צומת הגידין אם נשברה טריפה. וכן שניטל צומת הגידין למטה מן הארכובה אם העור קיים אף האבר מותר, אין העור קיים האבר אסור והבהמה מותרת. צומת הגידין ממקום שהגידין צומתין יחד מקום שמפשיטו. נשמטה בין רכובה תחתונה לערקומא, הערקומה היא דבוקה לרכובה אמצעית נמצא שלא נחתכו צומת הגידים וכשירה. בפ' אלו טריפות (דף נ"ד) שמוטת ירך בבהמה טריפה היינו בוקא דאטמא. נשמטה בין ערקומא לרכובה אמצעית הרי נחתכה במקום צומת הגידין וטריפה.
